<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת ראה סימנים שצ"א—שצ"ה</h1>
<h2>דף ב.</h2>
ופסק לישא וליתן לגוי לפני אידיהן פי' רש"י שאינו אסור אלא יומו בלבד והני מילי בנית"ל וקצ"ת שהם עיקר ראשי יראתן. ומ"מ פסק דבזה"ז מותרים משום איבה, וראי' דאמרי' ההוא מינא דשדרה דינרא לר' יהודה נשיאה קבלוה משום איבה.
<h2>דף ו:</h2>
ופסק לישא וליתן לגוי לפני אידיהן פי' רש"י שאינו אסור אלא יומו בלבד והני מילי בנית"ל וקצ"ת שהם עיקר ראשי יראתן. ומ"מ פסק דבזה"ז מותרים משום איבה, וראי' דאמרי' ההוא מינא דשדרה דינרא לר' יהודה נשיאה קבלוה משום איבה.
<h2>דף נ.</h2>
[אבד תאבדון] [דברים י"ב]. פסק מכר ע"ז ומשמשיה ותקרובת שלה תופסת דמיה והדמים אסורים שנ' [שם ז' כ"ו] והיית חרם כמוהו, כל מה שאתה מרויח ממנו הרי הוא כמוהו. ופסק ע"ז שבטלה ושברה קודם שיבא לידי ישראל מותרת. ופסק תקרובת ע"ז וע"ז עצמה של ישראל אינה בטילה לעולם כגון יין נסך שנתנסך לפני ע"ז ואוסר במשהו. ופסק הר"ר אליעזר ממיץ כל משמשי ע"ז ונוייה שבטלה גוי משבא לידי ישראל [מותרין] שאין להחמיר במשמשי ע"ז ונוייה כמו ע"ז עצמה. ופסק שצריך ליזהר שלא ליקח לא במשכון ולא במכירה ולא יהנה ממשמשי ע"ז ונוייה כמו גביעיה וכפתוריה ומחתותיה ומעילים ומטרונות שלהם שהם לובשים בעת תרפותם ותפלותם. אך פסק נירות של שעוה שמביאין דורון לע"ז ומדליקין בפני הבמה, משכיבן הגלח אין לך ביטול גדול מזה, דודאי אין דעת הגלח שוב להדליקו לפני ע"ז אלא לצורך תשמיש של גלח, ואם מכרן או נתנן לישראל מותרים, וכן פר"ץ וכן נראה. אמנם הערלתות הקדישות שיש להם נירות גדולות של שעוה ומדליקין אותם בכל יום, אז אפי' כיבו אותן, כיון דרגילות לחזור ולהדליק לאחר כיבויין לפני הבמה, אם מכרן או נתנן לישראל אסור. אמנם פסק אותן מטרונית שלובשין כהני הבמה בעת תרפותם שאינן אלא לנוי לגלחים ולא לע"ז, פי' רש"י ורשב"ם שהם מותרים בלא ביטול. ופסק גוי שמוכר ע"ז שלו הדמים מותרים.
